העסקת עובדים ועובדות בתחום הסיעוד בקהילה

נובמבר 2021

תחום הסיעוד בישראל הוא סבוך גם עבור מי שמתמצא בו. מחד, קיים מחסור תמידי בכוח עבודה ותקצוב, ומאידך קיים עודף בירוקרטי. עקרונית, תחום זה מתחלק לשניים: זה המתנהל בקהילה וזה שבמוסדות המיועדים לכך. הסקירה והתוכנית שלהלן באים להציג את הקשיים בתחום בקהילה ולהציע פתרונות מתבקשים, אך ברור כי רבות מהבעיות חופפות ומשליכות זו על זו.

המעסיקים בקהילה נפרדים לשלוש קבוצות: מקבלי קצבה ממשרד הביטחון (נכי צה"ל), מקבלי קצבת סיעוד (אזרחים ותיקים), ומקבלי קצבת שירותים מיוחדים לנכים (שר"מ) או ילד נכה – בהם גם נכים קשים וילדים בדרגת נכות גבוהה. מסמך זה מתמקד בעיקר בשתי הקבוצות האחרונות, והוא ממחיש את האתגרים הרבים שעמם מתמודד הציבור הסיעודי ובני המשפחה.

בשנים האחרונות נעשו כמה צעדים לשיפור המצב הקשה בתחום, ובראשם כמובן חוק המונשמים והתיקון לתקנות הביטוח הלאומי בדבר העסקת שני מטפלים בפועל, שקידם ארגון "נכה לא חצי בן אדם". חוקים אלה יותר ממכפילים את קצבת השר"מ לקבוצות אלה ביחס למה שהיה מונהג קודם. יחד עם זאת, ברור כי מדובר בצעדי ביניים בלבד, ודרושה רפורמה מקיפה שתכלול משרדים ושירותים רבים.

צפוי היה כי הקושי הבולט יהיה כלכלי, אך הוא רחוק מלהיות היחיד, ונלווים אליו לא מעט סיבוכים בירוקרטיים, הנובעים בעיקר מהאילוץ של ציבור הסיעודיים להיות מעסיקים, ללא כל ידע מוקדם או ליווי הולם. פחות ממחצית הזכאים בקרב אזרחים ותיקים ברמת סיעוד 6 – זו הגבוהה ביותר – מעסיקים בפועל מטפלים צמודים, בשל הפרשי העלויות בפועל, ומסתפקים בחלקיות משרה של ישראלים. בקרב מקבלי קצבת השר"מ בדרגה 188% – זו הגבוהה ביותר אצלם עד כה – אחוז המעסיקים נמוך עוד יותר.

בנוסף, כאמור, המטופלים הופכים למעסיקים לכל דבר, נדרשים למלא את מלוא החובות הנובעים מכך ולדאוג לכלל התנאים הסוציאליים של מטפליהם. עוד יותר בעייתי הוא מצב של ייצור כלאיים, שבו חברת כוח אדם מעסיקה את העובד בחלקיות משרה, והמטופל או משפחתו הם למעשה מעסיקים בהשלמה, כפי שקיים כיום בסיעוד. מצב זה אינו בריא ולפיכך מוצע לעבור לתשלום ישיר של הקצבה למטופל הסיעודי, הן בקרב האזרחים הוותיקים והן הצעירים יותר, תוך מתן אפשרות לרכוש שירותי סיעוד בפיקוח במספר מסלולים ודרכים, לרבות דרך תאגידים וחברות כוח אדם, כפי שיפורט בהמשך.

מיותר לציין כי קיים מחסור תמידי בכוח עבודה מקומי בסיעוד, בוודאי בקהילה, עד כדי כך שבעבור בעלי מוגבלות קשים, כוח זה לא קיים כלל, ולכן כמעט כולו זר. עובדים ישראלים מועסקים בקרב מקבלי הקצבאות בדרגות הנמוכות ובאמצעות חברות כוח אדם (אצל אזרחים ותיקים). עובדים זרים ממלאים את יתר המקומות אצל המעטים שכן מצליחים לקושש את הכספים הנדרשים. מצב זה של היצע נמוך בעובדים רק מעלה את דרישות השכר של העובדים ומקשה עוד יותר על הנכים. הפתרון הוא טיפול בצד ההיצע, ולא בניסיונות להפחית את הביקוש באמצעות צמצום היכולות הכלכליות של הזכאים. להפך, אנו סבורים כי על הקיזוז בשעות הסיעוד לאזרחים ותיקים המעסיקים מטפל זר להיפסק. כיום, לצערנו, אין חפיפה בהעסקה במשרה מלאה בין קבוצות העובדים, ולפיכך אין סיבה תעסוקתית שלא להשוות את התמיכה המגיעה להם, כלומר מתן קצבה כמו בהעסקת מטפל ישראלי, ללא קשר לזהות המועסק. במקום, ניתן לבחון השוואת תנאי המיסוי בין הקבוצות, אך לא באופן שזה יגולגל על המעסיק.

יש להפסיק את המצב שבו הלכה למעשה אין ללשכה הפרטית שום אחריות בפועל כלפי הלקוח הסיעודי שלה – אין לה אף פעם עובדים מחליפים, אין לה מה לעשות בדבר נטישות פתע, וקיימת תלות מוחלטת ברצונם הטוב של העובדים בה לעזור. הדבר נכון לא פחות לגבי חברות כוח האדם המטפלות באזרחים הוותיקים הסיעודיים. נדרש לשקול לתת לתאגידים כלים, כמו לדוגמה להחזיק כוח עזר זר שוטף, בהיתר, לפתרון מקרים נקודתיים, דחופים או שוטפים. יש לשאוף לאמץ חלקים מהמודל השוודי בתחום הכולל תחלופת משמרות בבית המטופל, תוך שמירת האוטונומיה של הסיעודי בדבר אופן ההעסקה.

מתן אפשרות להעסקת עובדים דרך תאגיד או חברת כוח אדם הוא צעד מבורך, אך מאוד חשוב ליישמו נכון, ואנו מתייחסים לכך בצורה נרחבת במסמך. יש להבין כי בניין (בהשאלה מהעסקה דרך תאגידים בתחום הבניין) אינו אדם, ולא יקרה מהומה אם תחלופת העובדים בו תהיה גבוהה, מלבד עיכוב בביצוע. לעומת זאת, עובד סיעודי חייב להכיר את המטופל והצרכים הייעודיים לו עוד טרם הגישה אליו. בניין ניתן לתקן, בן אנוש מורכב הרבה יותר.

לסיום, ישנו מכלול רחב של זרועות ביצוע וטיפול בתחום. אם מדובר בידיים זרות, בבנייה, בחקלאות או במלונאות, אזי אצל רובם יש גוף מרכזי במשרד הרלוונטי. תחום הסיעוד בקהילה חייב להיות מאוגד בטווח הבינוני גם כן תחת קורת גג אחת מרכזית, תחנה אחת לאדם הסיעודי, דוגמת רשות לסיעוד בקהילה או תת-רשות. תחילה כגוף מפקח ובהמשך כגוף מרכז אשר יבצע תכלול של כלל הגורמים, ויקבל סמכויות נרחבות שיאפשרו לתת מענה מהיר לסוגיות הרבות שיש כיום, שצפויות עוד לעלות בעתיד. הרשות תהיה אחראית על עובדים ועובדות זרים וישראלים במשותף, כמפורט בהמשך.